צבע העור ותרבות השיזוף

קרני האור האולורה סגול (UV) הנמצאות באור השמש פוגעות בעור שלנו. לכן בתגובה לחשיפה ממושכת לשמש, תאי העור מייצרים פיגמנט כהה הנקרא מלנין.

קרינת ה UV, שהן קרני אור קצרים ובעלי אנרגיה גבוהה, יכולים לגרום ליצור רדיקלים אשר עלולים לפגוע בחלבוני הגוף ובדנ"א.

לכן בתגובה לקרינת UV, תאים ספציפיים בעור מייצרים את הפיגמנט מלנין, אשר צבעו שחור, והוא בולע את אותם קרני אור ובעצם סופג את האנרגיה ומונע ממנה להגיע לתאי העור ולגרום נזק לתאים.

זו הסיבה האבולוציונית לכך שלאנשים שחיים במקומות שטופי שמש כמו אפריקה ואסיה צבע עורם כהה יותר לעומת אנשים שחיים במקומות עם מעט שמש כמו צפון אירופה וצפון אמריקה.

קוקו שאנל ואידיאל השיזוף כיום

אנחנו מכירים את הצורך לקפוץ לים ו"לתפוס צבע". אבל צבע עור שזוף לא תמיד היה מקובל. בימים עברו צבע עור בהיר היה סמל סטטוס ושיוך למעמד גבוה יותר.

לפני המהפיכה התעשייתית במאה ה 18, אנשים שזופים בעלי עור כהה היו נחשבים שייכים למעמד נמוך יותר, במיוחד אצל נשים. ככל שצבע העור היה בהיר יותר, כך נחשבה האישה כשייכת למעמד גבוה יותר.

הסיבה היא שנשים ממעמד נמוך היו יוצאות לעבוד בשדות, ונמצאות הרבה זמן בשמש, כך שצבע עורם היה כהה יותר, בעוד נשים ממעמד גבוה היו יכולות להרשות לעצמם להישאר בבית ולהגונן מפני השמש וכתוצאה מכך צבע עורם היה בהיר.
בתקופת המהפכה התעשייתית נפתחו מפעלים רבים, ואנשי המעמד הנמוך עברו אל המפעלים נטולי השמש, בעוד אנשי המעמד הגבוה יכלו להרשות לעצמם לצאת לחופשות ולשכב על חופי הים.

את האות הסופי לשינוי החברתי בנוגע לעור שזוף סיפקה המעצבת הצרפתייה קוקו שאנל. ב 1923 הופיעה קוקו שאנל בתצוגת אופנה לאחר שחזרה מחופשה על יאכטה וצבע עורה שזוף וכהה.

קוקו שאנל בזמן חופשה ב 1923

ההופעה הפומבית של קוקו שאנל היווה את תחילת עידן השיזוף. תפיסה זו של השיזוף כמחווה על מעמד כלכלי גבוה נשמרה עד היום.

למרות זאת, במדינות עניות, עד היום צבע עור כהה נחשב כנחות יותר. לדוגמה בתאילנד, בה אנשי המעמד הנמוך עובדים בשדות וחשופים לשמש הם בעלי עור כהה, בעוד משכילים עובדים במשרדים ולכן צבע העור שלהם בהיר יותר. בחורות רבות בתאילנד משתמשות מדי יום בתכשירי עור מלבינים על מנת להבהיר את צבע עורם, ועל ידי כך להעלות את מעמדם החברתי.

אלבנזים (לבקנות)

אלבנזים הוא פגם גנטי (היא לא מוגדרת כמחלה) המורגש מיד עם הלידה.
לבקנים חסרים את האנזים טירוזינאז עקב מוטציה גנטית. האנזים אחראי ליצור המלנטין עליו דובר בהתחלה. לבקנות מתבטאת בצבע עור בהיר במיוחד.

שכיחות הפגם הוא 1:17,000 בממוצע עולמי, והמוטציה שכיחה במיוחד באפריקה. (במדינות מסויימות באפריקה הורגים ילדים לבקנים לצורך הכנת שיקויים ותרופות אשר המקומיים מאמינים שיש להם יכולות ריפוי מיוחדות)